כבר לפני שנה וחצי ניבאו לנו עתיד קודר בציפוי דמוי שוקולד:
העתיד לא אחר לבוא. חייזרים של בזק פלשו למרחב הפרטי שלנו, והיה צורך לגייס את גידי גוב כדי לשכך את חשדות האזרחים לפני שהעניינים יגלשו לאש ידידותית:
פייר? זה לא היה כל כך משכנע. לשים מצלמה בבית? שמחוברת למה? וכמה זה בטוח? יותר או פחות מהמאגר הביומטרי? האם פורצים יוכלו להציץ לי בבית לפני שהם מחליטים אם לבקר? האם המצלמה בחדר הילדים תספק חומר לאתרי פורנו ילדים? לפי מה שלמדנו מסנואודן, בעיות האבטחה של מערכות לא רק נובעות מטפשות, אלא גם מאינטרסים: אולי יהיה צורך ל"כוחותינו" לפרוץ אליהן (אולי גם "הרעים" יגלו איך עושים את זה? לאאאא. רעים הם טפשים)
ואז הפציע הפתרון המנצח: if you can't beat them, join them לא הייתם רוצים לראות את הבייביסיטר מתמזמזת עם החבר שלה? אולי אפילו אפשר למכור את הפוטאג' הזה באיזה מקום. ריגול הוא לא דבר רע אם אתה בצד המרגל. לא?